החלטה בתיק בש"א 164743/05

1.         המבקשים עותרים למתן צו כינוס נכסים זמני על המסעדה המכונה "טיה מריה", לסלק כל אדם מהחזקת המסעדה ולהעמידה לניהולו של כונס הנכסים וליתן לכונס את כל הסמכויות שבידי בעל הרכוש.

2.         על פי הנטען בבקשה, רכשו המשיבים את זכויות המבקשים בבית העסק על פי חוזה מיום 4.4.05. יודגש כבר כאן כי המבקשים לא היו בעלי המבנה בו מצויה המסעדה. מבנה זה והרחבה שסביבו, הוחזקו על ידיהם כשוכרים ולפי האמור בחוזה, המשכיר הסכים לכך שהמשיבים יבואו בנעלי המבקשים על פי הסכם השכירות.

            על פי הסכם המכר, הועמדה התמורה ע"ס 40,000 דולר + מע"מ. בנוסף, נטען כי הוסכם שמלאי המסעדה יימכר למשיבים תמורת 22,533 ש"ח וכן ישולם למשיבים סך נוסף של 40,000 דולר. התמורה הכוללת בגין המסעדה הינה אפוא 97,700 דולר. בהסכם המכר נקבע כי המשיבים ימסרו בטוחות בידי המבקשים לגבי תשלום התמורה (סעיף 26 להסכם).

            החזקה במסעדה ובעסק הועברה לידי המשיבים ביום 4.4.05, אלא שבאותו מועד לא נמסרו הבטוחות, ואף לא תוך המועד המוארך (13.4.05). זאת ועוד. המשיבים ביטלו שני שיקים שנמסרו למבקשים. האחד - ע"ס 13,574 ש"ח (השיק הראשון בגין המלאי); השני - ע"ס 14,578 ש"ח (השיק הראשון עפ"י הסכם המכר). בין הצדדים ובאי כוחם קויימו הידברויות בניסיון ליישור ההדורים, במסגרתם נמסרו שיקים תחת אלה שחוללו. ברם, אף שיקים אלה לא כובדו ע"י הבנק הנמשך. במקביל המשיכו המשיבים להפעיל את המסעדה.

            בלית ברירה, עתרו המבקשים למינוי כונס זמני, כאמור.

3.         במהלך הדיונים, ניסו הצדדים להשיג הסדר, אלא שהעלו חרס, במיוחד מן הטעם שהמשיבים לא קיימו את שני ההסדרים הדיוניים.

4.         המשיבים סבורים שאין להיעתר לבקשה. לשיטתם, המבקשים העלימו את העובדה שהמסעדה אינה בבעלותם. מכאן, שלא היה מקום לעתור למינוי כונס על מבנה המסעדה. יתר על כן, לא נתקיימו התנאים למתן הסעד הזמני המבוקש, במיוחד שעה שמדובר בסעד דרסטי.

5.         לא מצאתי ממש בעמדת המשיבים, אף לא לאחר חקירת המבקשת על תצהירה. המשיבים אכן הגישו תגובה לבקשה, אלא שזו הוגשה רק בעת ישיבת 12.7.05 (הגם שהוריתי על הגשתה עד ליום 10.7.05). על כן, לא ראיתי לנכון לייחס לתגובה משקל כלשהו.

6.         אשר לטענה כאילו המבקשים פעלו בחוסר נקיון כפיים והעלימו את העובדה שמבנה המסעדה אינו בבעלותם - טענה זו אין בה ממש. כל המעיין בהסכם המכר שצורף לבקשה, ימצא בהואיל הראשון כהאי לישנא:

                               
"הואיל והמוכר היינו בעליו של מלוא הזכויות, למעט המבנה, במסעדה המכונה טיה מריה...."

            בהמשך צויין מפורש כי המבקשים הם שוכרי המבנה בו מצוייה המסעדה. ברור הוא איפוא ונעלה מכל ספק שהמבקשים לא הציגו עצמם כבעלי המבנה ולא התיימרו למכור למשיבים זכויות כלשהן במקרקעין.

            הסכם המכר מתייחס לזכויות המבקשים בבית העסק (ללא מבנהו), והמשיבים ידעו כי בעלת הנכס המושכר מסכימה שהמשיבים יבואו בנעלי המבקשים במסגרת חוזה שכירות המבנה.

7.         המשיבים הוסיפו וטענו בסיכומיהם כי בעלת המבנה מתנגדת לניהול עסק ע"י המבקשים במבנה. אף אם אקבל את התנגדותה (כמבוקש בבש"א 173766/05) לא תצמח כל תועלת מכך.

            בעלת המבנה מתנגדת להשכיר את המבנה למבקשים ואין לכפותה לחתום על הסכם שכירות עימם. בעלת המבנה מודה בכך שחתמה על חוזה שכירות עם המשיבה 1 עד ליום 31.3.06.

            ברם, התנגדות בעלת המבנה איננה במקומה לצורך הסעד הזמני. אין בכוונת איש לכפות על בעלת המבנה לכרות חוזה שכירות עם המבקשים. משמעותו של צו כינוס הנכסים הזמני היא שהמבקשים (באמצעות כונס הנכסים הזמני) באים בנעלי המשיבים ועושים שימוש בזכויות אלה של המשיבים. ידו של כונס היא כיד המשיבים ואין נערך כל שינוי בזכויות המשיבים כלפי בעלת הנכס. הנה כי כן, התנגדות בעלת המבנה, אין לה משמעות לצורך ענייננו.

8.         לשיטת המשיבים, המבקשים הם שהפרו את ההסכם, הפרות יסודיות רבות. כך, למשל, לא הוסר עיקול מע"מ מן הציוד. העיקול, לפי המוסכם, אמור להיות מוסר עם גמר התשלומים ע"י המשיבים (ראו סעיף 10 סיפא להסכם); הציוד שנמכר ברובו היה בלתי תקין ולא שמיש, והמבקשים לא  גילו זאת למשיבים. ברם, בהסכם נאמר מפורשות כי המשיבים ראו את העסק על כל מתקניו ובחנו את מצבו והם מוכנים לרכוש אותו במצבו הנוכחי (as is)תוך ויתור על כל טענה בגין אי-התאמה. יתר על כן: טענת אי-ההתאמה חייבת הייתה להישמע מפי המשיבים מייד בסמוך לקבלת החזקה בעסק (סעיף 14 לחוק המכר, התשכ"ח - 1968). לכך מתווספת העובדה שהמשיבים לא פירטו אימתי נתגלה להם דבר אי-ההתאמות ומה עשו בעקבות הדבר. כללו של דבר, אף אם הפרו המבקשים את ההסכם הפרות יסודיות - לא שמענו מפי המשיבים כי נוכח ההפרות היסודיות, חפצים הם לבטל את ההסכם. הם אף לא ביקשו כל סעד אשר יהא בכוחו לאיין את תוצאות ההפרה. אף אם הפרו המבקשים את ההסכם (ואיני קובע כך), לא מצאתי כי הדבר מצדיק דחיית בקשתם.

9.         המשיבים סבורים כי לא מתקיימים התנאים במתן הסעד המבוקש. לטעמם, לא הובאה כל ראייה בדבר חשש לפגיעה בערכם של הנכסים או להעלמתם ולא הובאו כל ראיות לפגיעה במוניטין המסעדה. המשיבים מוסיפי וטוענים כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם, שכן בכך מופקעת החזקתם במסעדה ובציוד שנמכר להם. נגרמים להם נזקים כספיים.

            אשר למאזן הנוחות - המשיבים חפצים לעשות שימוש בצידו שרכשו מבלי לשלם את התמורה אשר מגיעה מהם. הייפלא, איפוא, כי החזקתם בציוד זה תופקע (זמנית) מידיהם? האמנם סבורים הם באמת ובתמים כי הסעד של כינוס נכסים על הציוד הוא סעד בלתי מידתי?